אצלנו מתבגרים בריצה
"אסור לך לחשוב כשאת כל כך עייפה צאי לטיול לאור זריחה, רחוקה מהבית" שר אביתר בנאי ב"עד מחר". אף פעם לא פגשתי את הזריחה כל כך הרבה; לא ידעתי כמה תרגיע אותי, לא הבנתי את המהות של השקט בזריחה. בשמירה מצאתי את עצמי מחכה לזריחה שתסיים את הלילה הארוך והקר ואחרי חליבה מהירה ואינטנסיבית נהניתי מרגע של שקט בזריחה.
כל בוקר בארבע אני קמה לצאת עם העיזים למרעה, צועקת עליהן כשהן בורחות לכיוון הלא נכון ומסיימת מותשת יום עבודה של שמונה שעות. בכל בוקר אני מתערבת עם עצמי שהיום זה יקרה; היום העזים ינוחו מ10:00-13:00 ובכל יום מחדש אני מפסידה.
"אצלנו חייבים לגדול בריצה" קראתי פעם ולא כל כך הבנתי אז מה הכוונה. לפני כמה חודשים רבתי עם המורה לספורט שאין לי כח להשתתף בשיעור, היום אני אחראית על 700 עיזים כל בוקר ואם אני לא קמה בבוקר לחליבה, אין מי שיקום במקומי. אם אני לא אעזור לפלג החוואי, אף אחד אחר לא יעזור. האחריות הזו היא הרגשה מיוחדת, כייפית; הרגשה שיש משמעות לעשייה שלי. עם הזמן פיתחתי שייכות למקום ואני מרגישה חלק בלתי נפרד מהחווה, אפילו מוערכת. פתאום אני מוצאת את עצמי חוטפת התקף לב קטן כשהחקלאי מאבד 200 ראש עיזים ובלי לחשוב יוצאת איתו למרדף מטורף, מרגישה הקלה רק כשהן נמצאות.
אין לאן לברוח (וטוב שכך)
כשנרשמתי לשנת שירות קצת פחדתי מחיי הקבוצה עם הבנות; האם זה יעבוד וכמה זמן יקח עד שאתחרפן... בימים הראשונים כבר הבנתי שמי שהגיעה לכאן מגיעה כנראה אם אותה אידיאולוגיה כמוני, כך שהמכנה המשותף כבר קיים ועכשיו נשאר רק להכיר.
כשחילקו אותנו למצפים (קומונות) אמרתי לעצמי שאלו הבנות שאני הולכת לבלות איתן עכשיו שנה שלמה, בכל רגע נתון ובכל סיטואציה אפשרית; בשגעונות, בעצבים, ברגעים הקשים ובהתקפי הצחוק שרק הן יכולות להבין. אי אפשר להסתיר כאן ואנחנו חולקות את כל הצדדים שלנו. זה מה שבונה את הקבוצה; בעבודה, בשיעורים, במכות אצל גיורא (המורה לקרב מגע) ובמיוחד במפגשי דינמיקה הקבוצתית, שממפגש למפגש הופכים לעמוקים יותר.
שמירה על אדמות המדינה במעשה ובלימוד
בנות המצפה שומרות אצל שמעון ממושב חזון. שמעון חקלאי של פעם עם 210 ראש פרות. לפני השומר החדש הוא היה צריך לשכור 2 שומרים ללילה ולשמור לילה לילה על העדר. היום אנחנו מאפשרות לו לבלות ערב חופשי עם המשפחה, לישון לילה אחד ברצף. אני רואה כמה מהותי הלילה החופשי הזה עבורו.
אני מרגישה את התהליך באופן יום יומי. אני מרגישה את התרומה שלי לעם. אני עוברת כאן חוויה מעצימה ומעצבת וזה הזמן הכי נכון לעבור אותה; רגע אחרי שחולצת בית הספר הפכה הדוקה מדי ורגע לפני שאתקשה למלא את הנעליים בבקו"ם.
רוני ברון היא חניכה בתוכנית המנהיגות של ארגון השומר החדש, במצפה עין כמונים. שנת השירות משלבת עבודה חקלאית חיונית, לימודי העשרה, שמירות וחיי קבוצה, תוך ליווי אישי והדרכה קבוצתית. בתום השנה ממשיכים הבוגרים יחד לחטיבת הנח"ל ויוצאים לפרקי משימה משותפים.
בימים אלו מתקיימת ההרשמה למחזור השביעי של התוכנית ונותרו מקומות אחרונים לבנות. לפרטים נוספים ניתן לפנות במייל sinsin.shomer@gmail.com או בטלפון: 050-8818206.