ספט
אישיותו של א“ד גורדון, שהפך לאגדה עוד בחייו, הייתה ממגנטת, ורבים מבני דורו, צעירים ובני נוער, ביקשו להתקרב אליו.
בימים אלה ראה אור ספרה החדש של גלילה רון פדר, שותפה לדרך וחברה בועד המנהל של הארגון, שבחרה לספר את סיפור חייו של אחד מהאבות הרוחניים של השומר החדש.
גלילה מספרת כי התוודעה לא"ד גורדון באמצעות חברי ´השומר החדש´, אשר כמו קבוצות רבות נוספות, לומדים את משנתו. להפתעתה גילתה שכל מה שידעה עליו מפי השמועה אינו נכון.
בראיון מיוחד לבלוג שלנו, מספרת גלילה על הדברים החדשים שגילתה במהלך הכתיבה ושופכת אור על אישיות מרתקת.
למה בחרת לכתוב על גורדון?
"לאורך השנים האחרונות אני מלווה את אירגון המתנדבים "השומר החדש'', עוזרת כמיטב יכולתי וכישורי ועוקבת בהשתאות אחרי התפתחותו. בזכות הקשר עם האנשים המובילים זכיתי להיות שותפה בהתלבטויות והסכמתי עם המסקנה שהעמקת השורשים הקושרים אדם לאדמתו לא יכולה לבוא רק באמצעות שמירה ועבודה חקלאית ושיש צורך בערך מוסף רוחני שיחבר את האדם למורשתו. כיוון שמתנדבי השומר החדש עוסקים גם בלימוד מורשת, וכיוון שבין אנשי ההגות היהודים ציונים הנלמדים במסגרת הזו בלט אהרון דויד גורדון, תהיתי מה להם ולו, ומתוך סקרנות יצאתי לבדוק".
האם הופתעת או גילית עליו פרטים חדשים ומפתיעים?
"הדבר המפתיע ביותר היה שכל מה שידעתי על א"ד גורדון מפי הנרטיב הקיים התגלה כמוטעה:
א"ד גורדון לא היה סוציאליסט כפי שנדמה, אלא דווקא אנטי סוציאליסט – באחד במאי בתל עדשים, כשחבריו יצאו להפגנות, הוא עבד בכוונת התרסה, טאטא בהפגנתיות את רחבת המקום כדי להביע את מחאתו, ולמחרת עזב את הישוב על הרקע הזה.
א"ד גורדון לא היה מאבות הקיבוצים כפי שנדמה, אלא דווקא התנגד לצורת חיים שבה הפרט מבטל את עצמו לטובת הכלל. הוא אמר: בני אדם אינם דגים מלוחים ולכן אי אפשר לשים אותם בחבית. התוכנית הרעיונית שהוא הגה להתיישבות, היתה דווקא לנהלל, לצורת חיים של מושב.
א"ד גורדון גם לא היה מייסד דת העבודה כפי שמסופר עליו. עוד בחייו הוא התנגד לביטוי הזה. הוא סבר שיש לנו דת יהודית ואין שום צורך בדת נוספת. הוא היה יהודי דתי בדרכו.
ודבר אחרון: א"ד גורדון לא היה האדמו"ר של החילונים כפי שמספרים עליו. הוא התנגד בכל תוקף לאדמו"רות לפיה הרבי מחליט עבור חסידיו מה נכון להם. הוא סבר שכל אחד אמור להיכנס לתוך שורש נשמתו ומשם לקבל החלטה באיזה כיוון לבחור. והוא הדגיש: גם אם תקבל כיוון ההפוך לזה שלי, הבה נישאר חברים ונשמור על הדיאלוג בינינו".
אז מי באמת היה א.ד גורדון?
"התשובה הכי ממצה שאני יכולה לתת על השאלה הזו היא שהוא היה הוא. לא מרכסיסט, לא סוציאליסט, לא טולסטויאני, לא ניטשיאני, ולא אדמו"ר. הוא היה הוא, דמות מקורית ויוצאת דופן של יהודי ציוני ששורשיו נטועים במסורת היהודית והצמרת שלו מחפשת את מימושו העצמי. בראש ובראשונה גורדון היה אינדיבידואליסט, אבל לא מהסוג האנוכי, המתמקד רק בחייו הפרטיים, אלא בדיוק להיפך. העליה בדרגת הקיום והמימוש העצמי היא לכיוון הכלל שהוא העם. היחיד לא מתבטל בפני העם אלא מתרחב אליו".
האם הוא רלוונטי לדעתך גם היום? איך?
"נראה לי שא"ד גורדון רלוונטי היום יותר מתמיד, כי אנחנו חיים בעידן מאוד אינדיבידואליסטי, והוא היה אינדיבידואליסט קיצוני. אבל להאלהה של היחיד אורבת סכנה גדולה והיא האנוכיות. התפיסה שאומרת "אני ואפסי עוד'' מביאה את האדם להרגיש תלוש ומנוכר.
והנה בא גורדון ואומר שלהעמדת היחיד במרכז יש צד נוסף, לא של צמצום, אלא של התפשטות. היחיד מתפשט אל משפחתו, עמו, מורשתו, אדמתו והטבע כולו, בלי לבטל את עצמו, אלא בדיוק להיפך.
נראה לי שהתשובות שיש לגורדון לאובדי הדרך, לא רק משכנעת במובן ההגיוני, אלא יכולה לשמש כעין מדריך מעשי לכל מי שמרגיש ניכור, תלישות, בדידות וחוסר שייכות".
באיזו צורה לדעתך ממשיך השומר החדש את דרכו?
"השומר החדש מציע לאנשים דרך להרגיש שייכים, להתחבר לעם ולארץ באמצעות שמירה, עבודת אדמה ולימוד. אין כאן כל ניסיון לכפות על היחיד דבר מה. היחיד יכול להיות דתי, חילוני, צמחוני, הדוניסט, או סגפן. הדבר היחיד הנדרש הוא להתנדב לליל שמירה אחד בחודש, והתגמול החוויתי עולה שבעתיים על הנתינה.
אהרון דויד גורדון הדגיש מאוד את עוצמת החוויה (מילה שהוא חידש) במגע עם עבודת אדמת מולדתך. הוא שאף להביא כל אחד ואחד להעמיק את החוויה בלימוד המורשת היהודית. הוא, שגדל בכפר קטן בתחום המושב באוקראינה, ולמד על בשרו מהי תלישות, ערג לשלוח שורשים אל אדמה שהיא שלו ושל עמו. ביאליק, ניסח את הערגה הכואבת הזו בשירו השדה:
..."כעני אעמוד לפני הודה הקמה המאירה ושמחה
ואדע אך עתה את עניי מה רב, הא, אך עתה אראנו:
לא ידי עיצבוכן שיבולים, לא ידי קומתכן טיפחה
לא כוחי פיזרתי בזה, לא אני אצברהו...''
דרכו של השומר החדש היא המשך ישיר להגותו של גורדון, בחיבור לאדמה בלימוד, וגם בשמירה. מעטים יודעים שגורדון בעצמו היה שומר. זה קרה בתקופה שבה הוא התגורר ברחובות".
מה המסר הכי חשוב בעינייך במשנתו של גורדון?
"מבחינת הפרט, נראה לי שהמסר החשוב ביותר הוא ששמירה על יחודך, לא צריכה להביא אותך לאנוכיות ושהשתייכות לעם ולארץ לא מחייבת אותך לוותר על עצמיותך. מבחינת החברה השסועה שלנו, נראה לי שמוטב לצטט את
הדברים כפי שנכתבו:
"וממך אחי אבקש רק דבר אחד, לשכוח לשעה את כל הדיעות
והתורות שבעולם, שכח את כל מה שקראת ושמעת. שכח גם את מה
שדיברתי בזה אני. התייחד עם עצמך ועם הטבע, הקשב למה שקורה
בעומק נשמתך. אז לא אצטרך להרבות בדברים. אז אולי לא אצטרך
לכתוב אליך... אז יהיה לנו לב אחד אפילו בשעה שדיעותינו תהיינה
שונות. אז לא נצטרך ללכת בשביל אחד כדי להיות קרובים זה לזה...
האם לדעתך נעשה לגורדון עוול? האם הוא נשכח?
"המציאות מוכיחה שבסופו של דבר כולם נשכחים, אבל בכל מה שקשור לגורדון, קרה דבר שונה. גורדון היה לאגדה בחייו וכל מי שהכיר אותו ביקש להיות בקרבתו. הוא נהיה לאביהם של החלוצים, למי שאפשר לשפוך את הלב בפניו ולשאוב ממנו עידוד וכמובן למי שהיה מופת ודוגמא אישית. הבעיה היתה שרבים מאלה שאהבו אותו והקיפו אותו, לא הצליחו להבין את הגותו ולכן לא התעמקו בה. כתוצאה מכך נוצר סביבו מיתוס שלא תאם את עמדותיו ובטעות ראו בו סוציאליסט, אחד מאבות הקיבוצים, אחד מאבות מפלגת העבודה וכו'.
אי אפשר לומר שהגותו נשכחה. לומדים אותו בחוגים למחשבת ישראל ונכתבים עליו מחקרים אקדמים. עמית אלון העורך המדעי של ספרי, כותב דוקטורט על השפעת חב"ד על הגותו. ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא לא נשכח, היא ''השומר החדש'' שלומד ומצטט אותו. אני מאוד מקווה שבעקבות ספרי ועם ההיכרות העמוקה יותר איתו, רבים וטובים יחזרו להתעמק גם בהגותו".
למה בחרת לקרוא לספר העורג?
"פרופסור אליעזר שבייד שהוא ה-חוקר בה' הידיעה של הגותו של גורדון, חוזר יותר מפעם אחת על הביטוי: "הערגה לשלמות''. גורדון אכן ערג לשלמות. הוא קיווה לגדול מבחינה רוחנית ונפשית מיום ליום וכך נוסחו דבריו:
..."אין האדם נמדד במידתו של חברו, כי אם במידת עצמו. מי שגדול יותר, מי שכובש, אם לאגרופו או לרוחו – אינו גדול. הוא גדול מקטנים וגיבור על חלשים...גדול הוא מי שגדל, מי שגדול היום ממה שהיה אתמול ויגדל מחר ממה שהנו היום, ואין קצב לגידולו. מי שגורם לאחרים שהם יגדלו ויגברו בתוך עצמם. כמו שהוא מבקש באחרים גורם כזה לעצמו''.
מכל המילים שיכלו לבטא את מה שלפי דעתי היה העיקר באהרון דויד גורדון, המילה 'העורג' הכי התאימה".
גלילה בחרה להקדיש את הספר לחברי השומר החדש. אנו מודים לה על ספר חשוב ומהותי שצריך להיות חלק מארון הספרים של כל אזרח בישראל.
לפרטים על הספר ולרכישה הקליקו כאן ובחנויות הספרים הנבחרות.
