אוק
השמיים משתנים לעיני החקלאים..
תחילת השנה היא תקופה של מחשבות וחשבון נפש. בתקופה זו מסתיימת לה שנה גדושה, מסביב כבר אפשר לפגוש את מבשרי הסתיו, נחליאלי בחצרות, עצים נכנסים לשלכת, חצבים בשולי הדרכים וקרמבו במכולת... זו גם תקופה של התחלות ויש ריח באוויר של 'עוד מעט ירד פה גשם'.. שמנקה את הכל, מרווה את השדות ומאפשר צמיחה חדשה, הרפתקאות וחוויות חדשות ומרגשות.
לכבוד הסופים וההתחלות השזורים זה בזו אנחנו מצרפים שני קטעים שכתבו חניכים בתכנית המנהיגות של תנועת השומר החדש. עומר בן שמעון בוגר מחזור ח' ממצפה ציפורי ועדי בן יוחנן, חניכת מחזור ט' במצפה אשדות יעקוב אשר החלה את שנת השירות לפני קצת יותר מחודש.
דברי החבר עומר בן שמעון, מחזור ח', מצפה ציפורי:
אני נמצא כרגע לפני המסע עלייה של מצפה ציפורי המחזור הבא, לא מאמין שכבר עברה שנה. זוכר את המסע כאילו היה אתמול.
לילה שהתחיל במשפט "לא לפתוח פערים" ומיד אחריו ספרינט מפתיע של 14 נערים שלא מכירים אחד את השני ולא יודעים שהגיעו למצפה ציפורי. אבל מאז הכל היסטוריה. אותן קריאות ממחזורים קודמים "יאללה ציפורי", "אף אחד לא מוותר לעצמו" מהדהדות בראשי עד היום ולאורך השנה.
ברגעים מסוימים הרגשתי כאילו אני חלק ממשהו שגדול ממני, חלק מקבוצה שאני שייך אליה, כעת כשאני מסיים, אני מבין שגם הקבוצה שייכת לי. אני במצפה ציפורי. ומצפה ציפורי בי.
אני רוצה להגיד תודה לכל השותפים בדרך.
הייתה לי שנה מדהימה בדיוק כמו שרציתי.
היום אני נהנה מהדברים הפשוטים, קפה טוב עם חבר, מדורה אל תוך הלילה, סתם להתקלח בצינור בחוץ עם חברים במקום מקלחת כי אפשר, לשבת לנגן בגיטרה עם חברים, להסתכל אל האופק בגבעות ציפורי ולהרגיש בבית.
הכרתי חברים לחיים , עבדתי בחקלאות, שמרתי בלילות, למדתי על המדינה והכרתי יותר טוב את הארץ לאורכה ולרוחבה.
והכי חשוב – תרגלתי לאורך השנה איך להביע רגש.
למדתי לחיות בקבוצה עם אנשים ששונים ממני, לדעת להתפרק, לשמוח, להתעקש כי חשוב לי ובאותו הזמן לקום למחרת בשלוש וחצי לחליבה כי בחקלאות כמו בחקלאות ההצגה חייבת להימשך.
כשהגעתי בהתחלה חשבתי שהכל יהיה רציני, תפקידים ומשימות, מסעות ואלונקות, חקלאות ושמירות. לאט לאט הבנתי שהחוויות שנוצרות בדרך, הן אלה שהופכות את הדרך למשמעותית. או בקיצור שזה חשוב לחייך, לדעת להינות מהדרך, לצחוק שמשהו מצחיק אותך, לשים פליז כשקר לך, להתרגש, לבכות כשקשה, לתת גב כשחבר שלך צריך אותך, וגם כשלא.
רק ככה אתה באמת עובר דרך משמעותית עם הסובבים אותך.
מקווה שהדברים שהיו השנה והדרך של מצפה ציפורי והשומר החדש ילוו אותי בהמשך החיים.
נותר לי רק לאחל בהצלחה לכולם,
הכרתי אנשים מופלאים ומקומות מדהימים השנה, הייתי חוזר לכל רגע.
אוהב אתכם חברים,
הייתה חוויה נהדרת,
כבר מתגעגע,
יאללה ציפורי!
עדי בן יוחנן, מחזור ט', מצפה אשדות יעקוב:
בהתחלה זה כאב, ואז עוד יותר, הרגליים שרפו הלב דפק מהר, כל פעם שנעצרנו ידענו שעוד שניה מתחילים לרוץ, לרוץ בלי לדעת מתי זה יגמר..
ואז זה נגמר, והלב התחיל להרגע והגעתי להבנה, זה כואב ואז זה נגמר וזה נותן לך הרגשה מדהימה, בזחילה בריצה ובבוץ זה אני מול עצמי ופתאום מתגלות העוצמות, היה זה מסע אל הלא נודע, לא ידענו מה מצפה לנו, מה נעשה, כמה נלך מתי נגיע ולאן בכלל..
אז, באותו הלילה, אשדות יעקב היה רק שם, ונקודה דרום מערבית לכנרת המוכרת,
היום, אחרי שבוע ופעמיים שקראתי למקום הזה בית, בטעות אך אולי גם מתוך כוונה פנימית אני יכולה לומר, הגעתי, הגעתי הביתה.
בבית עובדים קשה וגם לומדים אבל על דברים באמת מעניינים, אוכלים, נהנים במזגנים ולפעמים גם ישנים..
העבודה לא קלה, והחום מעמיס אבל החיבור נהדר, עם האדמה, הקיבוץ, עם דפנה והחברות, זה מרגיש כל כך טבעי כל כך נכון ..
כיף לקום מוקדם ולראות טווסים מהחלון, את הזריחה מהמחסן והריח הרטוב..
תכל'ס, עכשיו אני יודעת
אין כמו להיות חלוצות של אשדות יעקב:)
עומר מרגש אותנו עם סגירתו של מעגל אחד ועדי עם תחילתו של אחר. כך גם השנים שלנו מתחילות ומסתיימות אבל בעצם שזורות האחת בשנייה ומאפשרות לנו לחוות, לחיות ולהתרגש.
בברכת שנה נפלאה, שהיא גם סוף וגם התחלה.
חבורת הכותבים
השומר החדש.
